<h1>תשובות חכמי פרובינציא הוספות סימן נ"א</h1>
<h2>דף מג:</h2>
כתבת, מעשה בא לידנו בנכבד אחד מגדולי עירנו, שחתך גפנים מכרם זקן והרכיבם בכרם זקן אחר, ויש מחכמי עירנו אומ' כי מדברי הר"ם [נראה] כיון שחתכן מן האילן אע"פ שהרכיבן באילן זקן חייב בערלה, ויש מהם אומ' אע"פ שחתכן כיון שהרכיבן באילן זקן [פטור מן הערלה], ובקשת ממני לכתוב דעתי בזה. תשובה בעי מר מנאי מילתא דתליא באשלי רברבי ונחלקו בה אבות העולם, משום דקשיין מתנייתא אהדדי, הא דתניא בתורת כהנים [קדושים פרשתא ג' ה"ב] ונטעתם פרט למבריך ומרכיב, אהא דתניא פ"ק דראש השנה [ט' ע"ב] אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב, ולפי מה שפסק הר"ם ז"ל דמשוי חלוק בין תולש בד אחד מן האילן הזקן והרכיבו באילן זקן אחר ובין ממשיך בד אחד כשהוא מחובר באילן הזקן והרכיבו באילן אחר, נראה שהוא מתרץ הברייתות כן, הא דתניא בפ"ק דר"ה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב, מיירי בתולש בד מן האילן והרכיבו באילן אחר, אע"פ ששני האילנות זקנים הרי הבד המורכב חייב בערלה ומונה משעת הרכבתו כאלו נטעו בארץ, דמה לי נטעו בקרקע מה לי נטעו באילן, תרוייהו בכלל ונטעתם נינהו, והא דתניא בתורת כהנים ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב, מיירי בממשיך בד אחד מן האילן והרכיבו באילן אחר, לפי שכיון שזה הבד מחובר באילן הזקן כבר נטוע ועומד הוא ולא קרינא ביה ונטעתם ופטור מן הערלה, והא דאמרי' פ' משוח מלחמה [סוטה מ"ג ע"ב] ילדה שסבכה בזקנה בטלה, על כרחנו יש לנו לפרשה כדי לישב דברי הר"ם ז"ל בנטיעה ילדה הנטועה סמוך לאילן זקן וזעזען והבקיען עד שדבקן וחברן יחד ונתאחו ונעשו כאילן אחד, בכי האי גונא לא הוי נטיעה גמורה ולאו בכלל ונטעתם הוא ופטורה מן הערלה והאחור שהיה לה כבר בטל לגבי זקנה, והא דמתרץ ר' ירמיה התם לעולם ילדה בילדה וכגון שנטעה לקמיתא לסייג ולקורות, ולא אוקמה במרכיב בד תלוש בתוך אילן זקן, משום דקא שקיל וטרי בההיא סוגיא היכי דמי אילימא ילדה בילדה תיפוק לי דבעי מהדר משום ילדה ראשונה, וקא מהדר ליה ר' ירמיה האי תיפוק לי לא תיקשי לך, דמשכחת לה דלא בעי מהדר משום ילדה ראשונה כגון שנטעה לקמיית' לסייג ולקורות, ולא אתא ר' ירמיה לאפוקי דליכ' לתרצה באנפא אחרינא, כן נראה לפרש לפי שטת הר"ם ז"ל, אבל לפי שטת ר"ש ז"ל ופירושו בההיא סוגיא דמסכ' סוטה נראה בבירור שהוא מפרש הא דא"ר אבהו ילדה שסבכה בזקנה בטלה אפי' בקוצץ ילדה והרכיבה בזקנה, א"כ הא דתניא בפ"ק [דר"ה] אחד הנוטע ואחד המבריך וכו', מיירי בקוצץ ענף מן האילן והרכיבו בנטיעת ילדה, והא דתניא ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב, מיירי בשהרכיבו באילן זקן, וזה לשון רש"י התם המוכיח כן, וכי תנן במס' ערלה [פ"א מ"ה] דמרכיב חייב בערלה, ילדה בילדה תנן שאף אותו ענף חייב בערלה ואע"פ שקצצו מזקנה נעשה עכשו ילדה שזו היא נטיעתו עכ"ל, מכלל דבריו ז"ל אנו למדין שאם הרכיבו באילן זקן פטור מן הערלה אע"פ שקצצן קודם לכן, ולשון סבכה והרכיבה חד הוא, אי נמי חד דינא אית להו, כן נראה לפי שטת ר"ש ז"ל, ואי לאו דמסתפינא מרבוותא אלא מעלינא רישי בין ארייותא הוא אמינא אע"ג דלכאורה שטת הסוגיא כר"ש ז"ל רהטה, ועו' דתנן בפ"ק דערלה [מ"ה], ספוק גפנים ספוק על ספוק אע"פ שהבריכה בארץ מותר, ופי' רבנו שמשון ז"ל, לשון ספוק בגפנים כלשון הרכבה באילן שנטל גרופית של גפן והרכיבה בגפן שנטיעה שעברו עליה שני ערלה, וספוק על ספוק, היינו שבאותה גרופית חזר והרכיב גרופית אחרת ושיך לשון ספוק בדבר הקצר כשמחבר בו דבר אחר להאריכו, אע"פ שהבריכה בארץ מותר, שהבריך הספוק הזה וטמנו בעפר דאיכא למיחש שמא השריש בארץ קודם שנתאחה בזקנה אפי' הכי מותר, ע"כ, אעפ"כ אין לנו להקל בדבר שהר"ם ז"ל פסק בו לאסור והניחו בודאי ערלה, ודאי ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני [קידושין ל"ט ע"א], ומשנת ספוק גפנים הר"ם ז"ל פירשה בענין אחר כמו שכתו' בהלכו' מע' שני ונטע רבעי [פ"ו הי"ד] גם האיל בעל הקרנים המנגח ימה וצפונה והוא הראב"ד ז"ל לא שמענו שהשיגו בזה, אלא כתב עליו שהחמיר יותר מדאי, ואלו מצא תשובה לדבריו לא הוא שתיק ליה, על כן אני אומ' כמו שאמרו ז"ל על ר' מאיר שלא עמדו חבריו על סוף דעתו [עירובין נ"ג ע"א], שהלכה כמותו בגזרותיו [שם ס' ע"ב], ופרש"י בחומרותיו, ועו' כי הירושלמי [ערלה פ"א ה"ג] מוכיח כדבריו בפירו' ילדה שסבכה בזקנה, וזה לשון הירוש' ופירושו כמו שהביאו רבי' שמשון ז"ל בפ"ק דערלה, ר' זעירא ור' אלעז' בשם ר' חנינא בן גמליאל ילדה שספקה בזקנה טהרה את הילדה כגון שני אילנות הסמוכין חד ילדה וחד זקן והבקיען והכניסן זה בזה ונתאחו ר' חנינא בר אבא אמ' מתניתא אמרה כן ספוק גפנים ספוק על ספוק אע"ג שהבריכה בארץ מותר, ע"כ, נראה בהדיא מזה הירושל' דהא דאמרי' ילדה שסבכה בזקנה בטלה לאו בקוצץ ענף מנטיעה ילדה מיירי. ומדקאמ' ר' חנינא מתנית' אמרה כן ספוק גפנים וכו', נראה דמשנת ספוק גפנים הכי מיפרשא, ומילת' דתליא בסברא הוא, דלא שייך לשון ילדה וזקנה אלא באילנות מחוברין, ואין הפרש ביניהן אלא שזו עברו עליה שני ערלה ומשום הכי נקראת זקנה וזו לא עברו עליה שני ערלה ומשום הכי נקראת ילדה, אבל התולש ענף מן האילן בין מן הילדה בין מן הזקנה לא שייך באותו ענף לשון ילדה וזקנה כלל כשהוא תלוש, אבל אם נטעו בארץ או הרכיבו אפי' באילן זקן אע"פ שתלשו מן האילן הזקן הדר הוא ליה ילדה גמורה וחייבת בערלה ומונין לה משעת נטיעתה או משעת הרכבתה כפשטה דברית' דפ"ק דראש השנה [ט' ע"ב], ואע"פ שהירושל' דקדק בזה והוא הירושל' שהבאת בכתב הנכבד בשם הראב"ד ז"ל, כיון שהבבלי שלנו הביא הברית' כפשטה ולא חלק בה כלל נראה שכל הרכבה שחייבת בערלה מונין לה משעת הרכבתה, מעתה בענין הנדון שלפנינו אם חתך הגפנים מכרם זקן זה והרכיב במקומן גפנים שתלשן מכרם זקן אחר חייבין בערלה ומונין להן משעת הרכבתן, וכל שכן אם חתך הגפנים הראשונים שהרכיב אלו במקומן סמוך לארץ, דכי האי גונא לכלהו פירושי חייבין בערלה, שאפי' בלא הרכבה נמי אם הגפנים הראשונים הוציא חליפין חייבין בערלה, כדאמרי' בירושל' [שביעית פ"א ה"ו] אמ' שמואל בשם ר' יונתן בשם ר' אלעז' בן יעקב הגומם כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין ודברי חכמים עד שיגום מעם הארץ, כך נראה בעיני הלכה למעשה. נאם הכותב איש בריתך נאמן אהבתך דורש שלום תורתך סר למשמעתך. אבא מרי בר' משה בר' יוסף יש"י עמה"ן.
